top of page
תמונת הסופר/תשמואל אלימלך

רמזי ישראל

עודכן: 10 בנוב׳ 2020


רמזי ישראל


ליקט וערך: הרב ברוך קרנביסר


להרחיק האויבים מעלינו

תהלים מ"ד ו': בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ:

תרגום יונתן :

(ו) במימרך מעיקנא ננגח בשמך נכבוש כל דקימין עלנא:

וכן רבנו בחיי על שמות ב' פסוק י"ב:

אמר דוד ע"ה (תהלים מד) בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ: ואמר זה על מ"ב אותיות ועל זה נאמר (תהלים קמח) כי נשגב שמו לבדו, וזהו כי הוא אמר ויהי וזהו (איוב כו) תולה ארץ על בלימה והבן זה, ובכח השם הזה אמר משה עלה שור עלה שור, וכן מצינו באלישע הנביא באותם נערים שהתקלסו בו והיו אומרים לו (מלכים ב ב) עלה קרח עלה קרח הזכיר בו הכתוב ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' והוא שם בן מ"ב אותיות ולכך נהרגו מ"ב ילדים הוא שכתוב (שם) ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם מ"ב ילדים,ע"כ.

מכאן משמע שמותר להתפלל באותיות שמו יתברך, או לייחד בשמו להרחיק האויבים מעלינו !!!

וכן מובא בספר "אדיר במרום " חלק א' :

אך זהו סוד, בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך (ירמיה מט, ח). כי הנה כבר שמעת איך כל האצילות תלוי במזל ונקה, בסוד מ"ב דאהי"ה יה"ו כנ"ל. ובהתעורר זה המזל לתיקון האחרון, נאמר בו, יום יודע לה' לא יום ולא לילה (זכריה יד, ז), והבן היטב. כי זהו ממש ישועות יעק"ב, שהוא תיקון סוד ההבלים עצמם בסוד ההויו"ת המתגלות כמנין יעק"ב. וכל זה נמשך מחיצוניות הדיקנא שהיא אלהי"ם, והוא סוד, אתה הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב (תהלים מד, ה), ונאמר, בך צרינו ננגח וכו' (שם שם, ו).

אך גילוי הרצון הוא העומד להחזיר כל הדברים לשלימות ההארה ומדרגות הלבנה, בסוד הכ"ח עתים, שיחזרו הכל לעת רצון. ואלה שני ההארות הם הנזכרים כאן, אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך, כי בהתגבר הרב חס"ד בסוד הרצון הפנימי, ממתק האלהי"ם, ואז מגיע הדבר לסוד ישועות יעקב, שהוא תיקון ואמת, בהתחזק ההויו"ת כנ"ל:

והנה זהו גם כן סוד הפסוק, לקרוא שנת רצון לה' ויום נקם לאלהינו (ישעיה סא, ב). כי יום הנקם הוא סוד מזל ונקה. והסוד למה נקרא יום, הוא להיותו כולל כל בחי' התריסר שעתי כמו שידעת. ובו תלוים הנקמות אשר יעשו בס"א, כי הוא הקו השמאלי, ובו סוד, ונקיתי דמם לא נקיתי (יואל ד, כא). אך שנת רצון היא תלויה בסוד הרצון הפנימי המתגלה בנוצר. והוא כי שנה היא שנת הלבנה, הוא שנ"ה ימים שלה, והם כל בחי' הירח בסוד סיבובה בחסרונה ובמילואה. וכולם כמו כן נכללים בכלל אחד בסוד זה הרצון, ונקרא הכל שנת הרצון:

נמצא שבגלוי המצח תלויה קבלת התפלה כנ"ל, והוא ענין התתקבל שאמרנו לעיל. והנה חז"ל אמרו, אימתי עת רצון בשעת שהציבור מתפללין (ברכות ח א) ותראה כי הקדיש ותתקבל שבו אין אומרים אלא בעשרה, כי תפלת הצבור אינה נמאסת, ועל כל פנים יתגלה עת רצון לקבלה:

"""""""""""""

העלייה בשבת עד "מצח הרצון" היא בשני שלבים

שלב ראשון 14 דרגות עד למקום בו עמד אדם הראשון לפני החטא. שלב שני ממנחה של שבת עולים עוד 16 דרגות.

הדבר רמוז במילה

בפנימיות הרצון האותיות הפנימיות הם צ ו ובתוכם הרמז הנ"ל.

ריש, צ-'די' = 14, ו-'יו' = 16, נון.

"""""""""""""

יחוד הוי'ה אדנ'י ולדעת לחיות עם זה

הפסוק בישעיהו נ"ח

אָז תִּקְרָא וַיהֹוָה יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן:

שילוב שם יהוה אדני יאהדונהי הוא שם בן שמונה אותיות, והוא בחינת א"ז הינו אם יהודי מכוון יחוד יאהדונהי מתקיים בו וַיהֹוָה יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע

יחוד זה מכונה יחוד פשוט, אבל הוא בכלל לא פשוט אם יהודי חי את היחוד הזה הרי שכל היום הוא דבוק בה' יתברך.

ולהוסיף

כתב האריז"ל בשער הכוונות - דרושי כוונת הברכות

הקדמה א' קטנה הנה בכל פעם שאתה מזכיר ומברך ומוציא מפיך שם ההויה, בכל מקום תכוין לכלול ביחד הויה אדני, לפי כי בכתיבתו הוא הויה, ובקריאתו הוא אדני, כנודע. יאהדונהי

גם צריך לכוין בכל פעם שתוציא מפיך שם הויה בכל מקום שיהיה הזהר לכוין בזה כי הוא סוד קשר המלכות עם ז"א באופן זה, כי הנה כתוב בשם הויה ותכוין כי ג' אותיות יה"ו הוא ז"א וה"א אחרונה שבשם שהיא מלכות, תכוין שנעשה שם שלם שהיא שם אדני באופן שתצייר שם הויה בלבך ותכוין בה' אחרונה לשם אדני שהיא הנוק' והיא ה"א אחרונה של ההויה.

ועל חיוב כוונת יחוד זה כתב בספה"ק בן ביתי[1] שמעתי מאאמו"ר זלה"ה בשם מרן הקדוש בעש"ט שיחוד הוי'ה אדנ'י לא יכול לפטור עצמו שום בר ישראל מלייחד, והוא אפילו פחות שבפחותי ערך רק מכונה בשם ישראל ויש לו נקודת דת יהודית חיוב עליו ליחד ב' שמות אלו בשילוב יא הד ונ הי והא אפילו שהולך בשוק יעלה על מחשבתו בכל עת ובכל שעה יחוד הקדוש הזה הנ"ל, שהוא דייקא סוד שויתי ה' לנגדי תמיד, ר"ל ידוע הוא ממרן האר"י זלה"ה שבכל מקום שמזכיר שם הוי'ה ב"ה צריך לשלב שם אדנ"י ב"ה שהוא לבוש לשם הוי"ה ב"ה והוא תמיד בלי הפסק.

ובביאור כוונת הדברים כתב במאור ושמש, פר' חקת, איתא בגמרא (פסחים נ.) לא כשאני נכתב אני נקרא, נקרא באדנ"י ונכתב בהוי"ה, כי האדנות של הבורא יתברך שמו נגלה ונראה לכל מעשה שמים וארץ והשמש והירח והכוכבים ואילנין ודשאין וכל הבריות שניכר בהם אדנות הבורא יתברך שמו, וחיות הפנימי שלהם הוא נסתר ונעלם מעיני כל חי והוא הנקרא הוי"ה ברוך הוא, כי שם הוי"ה הוא חיות ופנימיות של כל העולמות כנ"ל.

ומחויב האיש הישראלי ליחד הכל באחדות גמור וליחד אדנ"י עם הוי"ה דהיינו ליחד הדיבור והמעשה אל המחשבה. והנה ידוע ששם אדנ"י נקרא זאת שהוא דבר הנראה לעין שנוכל עליו לומר זאת היא הדבר, וחיות הפנימי הוא הוי"ה והיא רשימה ונקרא חוקת שהוא לשון חקיקה ורושם.

וזו העבודה נקראת קדושת המחשבה באמונה טהורה וכך מוסיף קדושה על קדושתו, והדרך מבואר בספר רמתים צופים - סימן א בשם מרן הרבי ר"ב מפשיסחא זצוק"ל

על הפסוק 'היהלך איש על הגחלים' וגו' (משלי ו', כ"ח). ידוע שצריך לשלב תמיד השני שמות שהם בגימטריא צ"א. היינו שידע באמונת אומן שהוא מהוה כל ההויות, כמו שכתב הרמב"ם בפתיחתו לספרו יסוד היסודות וכו' ורמז שם הויה ואמר עוד המצוי הזה הוא אל העולם אדון וכו'. וזה ממש השילוב הזה בדעת כל ישראל שבאחד לא יתקיים היראה ואהבה שצריך שידע גדולת מלך מלכי המלכים הקב"ה שמהוה כל העולמות ואינו נפרד מן העולם הזה אפילו רגע אחד והוא מתחבר עם בני אדם עד שנותן שכר ועונש כפי התורה.

וזהו ענין השילוב שמביא היראה ואהבה וזה האמונה השלימה והמחשבה שהאדם צריך להלוך בזה יומם ולילה בלי הפסק רגע ובזה יפול מעליו כל הפחיתות וזה נקרא רגלים כידוע. וזה שנאמר היהלך איש על הגחלים. ומילת גחלים גימטריא צ"א השלוב ורגליו היינו הפחיתות לא תכוינה שאי אפשר שלא ישרף והמחשבה זאת נמשל לגחלים עד כאן דברי קודשו שהם כגחלי אש.

ובאוהב ישראל - פרשת ראה מפרש סוד היחוד הזה לשלב שמות הקודש שיהיה כל מהות האדם מקושר בשמות האלו ובכח קדושת השכינה השורה בזה באים כל ההשפעות הטובות.

והנה בכל מצות התורה ובכל מעשה בני האדם הטובים והישרים בכל הנ"ל עיקר הדבר לדבק עצמו באמת ובתמים בהבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא. ושיהיו פיו ולבו ומחשבותיו שוים בדביקות זה הגדול ולייחד ולקשר ביחודא חדא שני שמות הק'. הוי"ה אדנ"י. כנודע מספרים הקדושים. ואז ע"י היחוד הזה נמשך כל ההשפעות טובות מיו"ד עילאה משם הוי"ה הק'. שהוא בסוד חכמה עילאה קדישא אל היו"ד תתאה משם אדנ"י הק' שהוא בסוד מלכותא קדישא חקל תפוחין קדישין. ועיקר היחוד ואתקשרותא דכולא. הוא ע"י בחי' יסוד צדיק חי עלמין. כי ע"י זו הבחי' נעשו כל היחודים דלעילא ותתא.

כמ"ש בסדר הזה (דברים יב, יט) השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתך, היינו כשתרצה לייחד יחודים ולקשר את העולמות העליונים ע"י המצות ומעשים טובים. השמר לך לבל תעזב את הלוי הוא בחי' יסוד צדיק חי עלמין. דהוא אתקשרותא דכולא וחיבורא דכולא, ולו"י הוא מלשון לוית חן (משלי א, ט) לשון חיבור והתקשרות שהוא מקשר ומייחד כל ימיך היינו כל היומין עילאין קדישין. על אדמתך אדמת קודש. בחי' חקל תפוחין קדישין:

ובבואו לעצם היחוד אין הכוונה שיראה השמות הקדושים מולו ויקשרם באור א"ס ב"ה, בודאי אמת הדברים שכח אופן היחוד לחבר האותיות שמורים על התגלות בכח אור א"ס ב"ה, אבל צריך לחבר נפשו עמהם כמה שהזהיר האריז"ל לכלול נר"נ עם עולמות העולות למעלה, ובהעלות האדם בנר"נ שלו עצם מציאותו מתעלה ברוחניות להיות הדבקות בה' בעצם ממש.

והכוונה[2] שתהיה הידיעה עמוקה בלב איש, באור ה' היורד ומתגלה להשפיע על הנר"נ שלו אור גדול, להתקשרות עצומה באור השכינה, כמו שכתבנו לעיל שהמחשבות האלו מקדשות אותו, ובתוספת צריך להתעלות להיות ממש חלק מהיחוד, בקירבת ה' ממש.

"""""""""""""

בסוד החכמה

וְאָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים: (קהלת פרק ט)

מה זה וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים: וכי יש הבדל אם החכמה באה ממסכן או לא? אם החכמה אמת אז מה משנה אם הוא מסכן?

נראה לתרץ: וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה - בזו - יה. פירוש בזו החכמה יש יה, שזה עצמו שם החכמה כפי שמשתקפת בשם הויה. ולכן וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים - כי זה סתום בחכמה למעלה מטעם ודעת, ולמעלה מכלי הדבור בסוד החכמה מאין תמצא.

"""""""""""""

רמזי הלב

ל"ב נתיבות

ל"ב שיניים

לב פועם בגוף הגשמי

ל"ב חוטים בארבע כנפות במצות ציצית

ל"ב נתיבות חכמה חלוקים לארבע צדדים, בסוד החוורתי כל אחד מחולק לשמונה בסוד שילובי השמות בני ארבע אותיות כל אחד.

ל"ב שיניים מחולקים פעמיים לשניים, מעלה ומטה ימין ושמאל, וגם שם שורשם גבוהה וכל קבוצה בת שמונה.

לב פועם ומחולק גם הוא לארבע - שני פרוזדורים ושני חדרים.

ל"ב חוטים בציצית ומחולקים לארבע כנפות.

"""""""""""""

סליחה

א, סליחה = 113. אהיה יהוה אדני = יב"ק עם הכולל = 113

ב, סליחה = 113. אלהים יהוה = יב"ק עם הכולל = 113

ג, סליחה ע"ה = 114. אל אל, יוד הה וו הה = 114

ד, סליחה = 113. יוד הה וו הה, יוד הה וו הה, ועוד 9 אותיות = 113

ה, סליחה = 113. יוד הי ויו הי ועוד 10 אותיותיו, אל = 113

ו, סליחה = 113. יוד הי ויו הי, ו 10 אותיותיו, יהוה ו 4 אותיותיו ע"ה, = 113.

"""""""""""""

חילוק האותיות

שלש אמות כנגד הרוחניות

א - אויר לב (חזה)

מ - מים בטן

ש - אש ראש

מיקומם בפנימיות חוט השדרה

שבע כפולות כנגד גשמיות ורוחניות

ב - כנגד הראש ש

ג - כנגד הראש ש

ד - כנגד הלב (חזה) א

כ - כנגד הלב (חזה) א

פ - כנגד הבטן מ

ר - כנגד הבטן מ

ת - כנגד הבטן מ

מיקומם במח עמוד השדרה ומעל חוט השדרה והם המעבר בין רוחניות לגשמיות

י"ב פשוטות כנגד הגשמיות

ימין צד הקדושה אמצע בחינת רחמים צד הקלי' שמאל

הוז ח טי לנ ס עצק

"""""""""""""

הַרְאֵנוּ יְהֹוָה חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ: (תהלים פרק פ"ה פסוק ח)

חַסְדֶּךָ - חס = חיים, דך - מדוכה, וְיֶשְׁעֲךָ - שי עולמות, ש"ע נהורין, כ"ו שם הויה

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם[3]:

וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי:718 עולים בגימטריא זרע אמת

כידוע שעשיו מספרו שבע פעמים טמא ושארית כ"ו (הויה)

כמובא שם וישטחו ... שבע פעמים, ורק אז נשק לו – קטל שבע טמא ונשק לשם הויה שבו בראשו (פניו). לכן זרע אמת שבעשיו מתגלה בפניו.

תהילים (פרק כג ו) אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים:

אך - בחינת שם קדוש העולה כ"א א – ה – י – ה ומאיר בבינה.

טוב – בחינת שם קדוש העולה י"ז ויוצא מר"ת את השמים ואת הארץ ומאיר בדעת.

וחסד – חסד בסוד שם ע"ב והוא צירוף ע"ב שמות ידועים.

ירדפוני - במסלול בו הולך יהודי בדרך העולה בית אל, כאש"ר אינו מביט לאחור וכל חפצו ורצונו הרי הוא רק דבקות נפלאה בה' יתברך מעלתו כה גבוהה עד, שהמציאות היא שהשמות הקדושים רודפים אחריו בחינת רצה (חולם) כלומר "אך", "טוב" ו"חסד" – רודפים אחריו ברצותם לידבק באותו יהודי. וזה יחוד נפלא.

ושבתי – הוא בחינת שבת שז"א מתעלה והוא בחינת "ו" המתעלה ל"י" ואומרו "וו" שבת "יוד" ושבתי. ושבתי היא השבת הקדושה שקדושתה קדושת עולמים.

לאורך ימים – היום הוא ארוך אורכו כ"ד שעות, ובכל שעה מאירה בחינה אחת מצירוף שם י–ה–ו–ה ובחינה אחת מצירוף שם א-ה-י-ה.

ומי שחי את אורך היום תוך דביקות בבחינות אלו, משתוקקות אליו כל הבחינות העליונות ורודפות אחריו להשפיעו משפעם.

והוא יחוד ניפלא שהעושה אותו בשלמות נמצא בדבקות עצומה בה' יתברך והוא בחינת מרכבה לשכינה.

תשובה רפואה פרנסה זרע או זיווג

ר"ת תרפ"ז ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן - קס"א קמ"ג קנ"א

עם י"ה - עולה שבת

על כלל ישראל וכן על מי שצריך.

הדק היטב היטב הדק, היטב = יהוה, הדק ועוד הדק = רי"ו עם שני כוללים, בשלוש עשרה מידות הרחמים שמיקומם בדיקנא קדישא : יהוה יהוה אל רחום וחנון וגו' בידוע שאֵל מתחיל בפאות ומעל זה וצמוד לו יש ה' ה' והוא סוד הדק את שם יהוה (היטב).

הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים

מכסה שָׁמַיִם - שהוא זעיר אנפין בְּעָבִים בשמות ע"ב שהוא בחינת חסד, כי בתוך זעיר אנפין עצמו יש לכל ספירה וספירה את הע"ב שלה בין אם הוא בחינת שם ע"ב ובין אם הוא בחינת חסד שלכל ספירה וספירה, יוצא איפא שז"א תמיד מכוסה בעב"ים = חסדים.

ולכן היא בחינה של המים אשר מעל השמים ודו"ק.

"""""""""""""

כל יהודי בכל מצב משכן ה'

וְהוּרַד הַמִּשְׁכָּן וְנָסְעוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי נֹשְׂאֵי הַמִּשְׁכָּן: (במדבר י יח)

אונקלוס מסביר "ומתפרק המשכן" למה התורה לא כותבת בפשטות ופרקו את המשכן? למה לשון והורד?

על דרך אפשר: הצירוף והורד - והו-רד - והו - דר בסוד והו שהוא אחד מצירופי שמות ע"ב (ליודעי ח"ן) והוא בגימטריא = 17 = טוב. (בסוד שם הדעת העולה מראשי תיבות "את השמים ואת הארץ").

היינו גם לאחר שמורידים מפרקים את המשכן לקראת מסע, גם במצב זה ה' דר שם ב- טוב. טוב-דר

מכאן נתבונן על כל יהודי שגם אם הוא בעיני עצמו או בעיני זולתו, "ירד", נזכור שהוא תמיד טוב כי ה' יתברך שוכן בתוכו[4].

"""""""""""""

יחוד י"ז למי שהוציאו עליו דיבה

תהלים פרק קי (ד)

נִשְׁבַּ֤ע יְ֨יָ׀ וְלֹ֥א יִנָּחֵ֗ם אַתָּֽה־כֹהֵ֥ן לְעוֹלָ֑ם עַל־דִּ֝בְרָתִ֗י מַלְכִּי־צֶֽדֶק:

נִשְׁבַּע יְהֹוָה וְלֹא יִנָּחֵם אותיות שׂהַלֹן

שניות שם שהלן גימטריא עם הכולל לשון

וגימטריא שכינה. וניקודו: יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה.

כי שם זה הוא ממונה ליפרע מן המוציאי דיבה רעה.

"""""""""""""

יחוד התקשרות לצדיקים

שרשי השמות סימן ע"ח

יחוד מהאר"י ז"ל להשגת רוח הקודש ולתוספת רוח קדושה תקשור עצמך עם נשמת איזה צדיק כגון רבי עקיבא שנתבאר שורשו בספרים.

ותשים נגד פניך יהוה ליחדא ולקשרא ולחברא קב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ע"י ההוא דטמיר ונעלם השוכן בקרבם יה ב וה ,

ואחר כך תכוין יהוה אבא עילאה יזדווג באימא עילאה אהיה ונקשרים יאההויהה ויורדין מיין דוכרין מאבא יו"ד ה"י וי"ו ה"י וזה על ידי נשמה לנשמה דרבי עקיבא ששרשו בכתף שמאלי עקב דאבא הבאה מי' של שם, ותתקשר בחינת נשמה לנשמה שלך עמה.

ושניהם יעוררו מ"ד ויעלו מ"ן דאמא יו"ד ה"י וא"ו ה"י ע"י נשמת רבי עקיבא הבאה מה' של שם, ותתקשר עם בחינת נשמה שלך ושניהם יעוררו להעלות מ"ן אלו.

ואחר כך תכוין יהוה זעיר יזדווג בנוקביה אדני ויזדוגו יחד יאהדונהי וירדו מ"ד מזעיר יו"ד ה"א וא"ו ה"א וזה ע"י רוח רבי עקיבא שהיא מו' של שם, ותתקשר בחינת רוח שלך עמה.

ושניהם יחד יעוררו מ"ד אלו ויעלו מ"ן מנוקבא שהוא יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה וזה ע"י נפש דרבי עקיבא הבאה מה' דהשם, ותתקשר בחינת נפשך עמה ושניהם יחד יעוררו מ"ן האלו ע"כ.

"""""""""""""

יחוד לדרך[5]

כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ: תהלים (צא יא)

אדם שמכיר היטב את הדרך, צולחת לו דרכו. הינו אדם הבקי היטב בדרך דרכו היא "דרך צלחה"

ולכן יש לעשות יחוד "דרך צלחה" והוא

דרך גי' יבק יבק (והוא אותיות בקי "אדם הבקי בדרך...")

צלחה גי' יבק אהיה. דרך צלחה = 357

ובפירוט:

דרך עולה יבק - יהוה אלהים ובשילובו יאהלוההים

יבק - יהוה אלהים ובשילובו יאהלוההים

צלחה עולה יאהלוההים אהיה

דרך צלחה - יאהלוההים יאהלוההים יאהלוההים אהיה.

"""""""""""""

סוד השם שמואל

תהלים צ"א פסוק י"ד

כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי: =1368

וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל וַיהֹוָה הָיָה עִמּוֹ וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה: =1368 = שמואל א' ג' י"ט

"""""""""""""

יחוד תודה רבה[6]

תודה רבה עולה בגי' תרכ"ב

ויחודו נ"ר ועוד אלהים במלוי יודין, ועוד ע"ב הכל ביחד עולה תרכ"ב

ובפירוט

יהוה אהיה בשילובו יאההויהה

יהוה אלהים בשילובו יאהלוההים

יהוה אדני בשילובו יאהדונהי

ועוד

אלהים במלוי יודין אלף למד הי יוד מם

ועוד

יהוה דיודין ע"ב יוד הי וי והי

נ"ר ש' ע"ב = תרכ"ב כמנין

הכל ביחד עולה 622 כמנין תודה רבה

[1] להרה"ק אליעזר צבי סאפרין מקאמרנא זצוק"ל, בפירוש לתהילים פרק קמא פסוק ח'. [2] ראה מי מרום על שמע ישראל. [3] בבא סאלי – לפנים ממש בסוד הארת הפנים (משה לוי) [4] ולימוד הדברי ראה בתפארת שלמה - על התורה - פרשת ויגש ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני וגו'. הנ"ל דהנה מצינו הגשה לתפלה ולמדנו מזה ערך תפלתו של אדם לבל יתיאש ויפול בדעתו לאמר מה אני ומה חיי שאזכה להתפלל לפני השי"ת. וכי ישמע קולי הלא אני רחוק ממנו ית"ש מאד. כי זהו מעשה היצר כי יניא לבבו בשעת תפלתו דוקא. כי האמת אינו כן כי כבר אמה"כ (ויקרא טז, טז) כי אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם אעפ"י שחלילה הם טמאים אעפ"כ השכינה שרויה ביניהם. ולכך ישים נא האדם אל לבו הלא רוח אלהי בקרבי אשר הוא מחיה את כל בשר כמ"ש הכ' (הושע יא, ט) בקרבך קדוש. וכל איש מבנ"י יש בו השראת השכינה ואור ה' השופע עליו מעולמות העליונים גבוה מעל גבוה כי אף בנפש העשיה שבעשיה מאיר בו ניצוץ האור העליון על כל. נמצא (דברים ל, יד) כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו (תהלים קמה, יח) וקרוב ה' לכל קוראיו. [5] שמעתי מרבי אברהם מרש [6] שמעתי מרבי אברהם מרש

293 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

נתיבות דרכי ההשגה בעבודת ה'

פתח דבר ישמחו החברים ויגילו התלמידים בהעלות על הכתב רעיונות שהתבררו יחדיו בעת הלימוד, וכן פרפראות החכמה ותבונות בעבודת ה' שחננני ה' בעת...

Comments


bottom of page