top of page

נתיבות דרכי ההשגה בעבודת ה'

פתח דבר

ישמחו החברים ויגילו התלמידים בהעלות על הכתב רעיונות שהתבררו יחדיו בעת הלימוד, וכן פרפראות החכמה ותבונות בעבודת ה' שחננני ה' בעת עבודת הקודש בלימוד כוחות הנפש היהודית, ולגלות נתיבות החכמה והתבונה הצפונה בעומקי הנפש.

ועם הזמן נאספו והתבהרו הדברים, להוציא ולדלות מדברי חכמים ותלמידיהם בהוראה למעשה, לגשת לעבודה באופן קבוע ולמועדים ושאר זמנים טובים.

עוד אספתי בחמלת ה' עלי סגולות ותפילות שקבלתי, וראיתי לגדולי ישראל, ובכדי לזכות את ידידי בני גילי אמרתי להביאם כאן.

בבירכת התורה

שמואל ישראל אלימלך



תוכן העינינים

פתח דבר

עיקר מטרת התפילה עבור השכינה {ולבסוף נוסח תפילה}

גלוי דעת והתכללות עם כלל ישראל והתבטלות לשכינה

סולם העלייה בעבודת ה'

ישיבה בסוכה מעלה את האדם לתיקון השלם

מעלת יום הפורים


עיקר מטרת התפילה עבור השכינה

{ולבסוף נוסח תפילה}

ציתות מספה"ק "היכל הברכה" לאדמו"ר מקאמארנא סוף פרשת בהעלותך בשם רבותיו, שעיקר תפילת האדם תהיה עבור השכינה.

וזה תו"ד: שכל תפילת אדם תיהיה לתועלת השכינה שהיא נקראת תפילה, שמתפללת למלאות חסרונה. וכל מה שנחסר באדם הוא בשביל שיש חסרון זה ממש בשכינה ברוחניות, וצריך האדם לייחד יחודים ולהתפלל שיתמלא החסרון ויתוקן הפגם למעלה, ובתיקון למעלה ממילא נמשך למטה[1].

וכל האותות והמופתים שעשה האר"י בן שרה הריב"ש טוב, ריפא חולים גוססים, פיתח סומים שנתעוורו עיניהם, פתח מעיינות, פיקד על ידו עקרות. מופתים פליאים שלא נשמעו מימות רבי חנניה בן דוסא וחבריו, הכל היה שהיה מייחד ומתפלל לתקן זה העניין למעלה בכנסת ישראל, וממילא נמשך למטה כל טוב וכל מיני תיקון, כי לית אתר פנוי מינה ממש בכל תנועה אלופו של עולם[2].

אך לב יודע צער נפשו שאין כל העתים שוות, שלפעמים גובר עליו צער ומרה שחורה עד שאינו מרגיש בצער של השכינה, ומתפלל על הרגש צערו, והקב"ה מרחם על הכל. ויותר בקרוב היה נענה אם היה מבקש לתקן בשורש עליון, ועל צד היותר טוב.

אבל אם מוטרד בצערו ואינו מרגיש כלל צער עליון, ואם יאמר[3] ויכוון להתפלל על השכינה כדי שיהיה נענה בקרוב, ובוחן לבות יודע שאין זה אמת במה שמתפלל על השכינה, כי אינו מכוון בזה אלא להנאות עצמו, על כן אפשר שיהיה נדחה מכל וכל, על כן יתפלל כפשוטו לפי מה שהאדם הוא במדריגה בעת ההוא, אם מרגיש גם כן צער השכינה, וגם צערו הוא בהרגשה גדולה בייסורים יאמר: "ריבונו של עולם צערי הוא גדול מאד אבל אעפ"כ מרגיש אני בליבי צער עליון ומתפלל על שניהם".

ויש שאע"פ שיש לו צער גדול, עיקר הרגשה שלו צער עליון יפרש כך, [כמשרע"ה שהתפלל על מרים] רפא למעלה בשורש העליון בצינורי השכינה, ואח"כ אני מרגיש צער גדול מאחותי הנביאה, על כן יתמשך הרפואה נא לה. עכדה"ק[4].

משמע עפ"י דברי הרב הנ"ל שיש לעשות עבודה פנימית של ביטול. ולהבין לדעת ולהרגיש שיש צער גדול לשכינה הקדושה מכל מה שאנו פוגמים כאן, ובאמת כל פגם שכזה גורם חסרון בשכינה ממש והייחודים והתפילות יכוונו למלא חסרון זה . ועל כך ראוי להתפלל.

ה' יתברך יאיר את עיני לחבר תפילה זכה על כל חולי ישראל על דרך הנ"ל.

וזה ניסוחה בחסדי ה':

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא ליחדא וכו'.... בשם כל ישראל ע"י ההוא טמיר ונעלם.

עוונותיי גברו ממני, חטאתי, עוויתי, ופשעתי לפניך, הריני מגלה דעתי לעשות תשובה בכל נפשי ומאודי ומבקש סליחה מחילה וכפרה על כל מה שפגמתי מאז בואי לעולם ועד רגע זה ממש.

י-ה-ו-ה אל שד-י צבאות יהי רצון מלפניך אלוהינו ואלוהי אבותינו שתזכה אותי בתמימות בעבודה ובאמונה.

ויהי רצון שאחוש על עצמי את צער השכינה הקדושה באמת ובפשטות כדי שאוכל ואהיה ראוי להתפלל על שלמות השכינה הקדושה.

ויהי רצון שכל פגם שפגמתי אשר בעוונותי הרבים גרם לחסרון בשכינה הקדושה יתוקן על ידי תשובה וצדקה למען שמו באהבה.

רבונו של עולם הריני מתפלל ומבקש בתחנונים לפניך לחוס על השכינה הקדושה, ולא יהיה בה שום פגם או חסרון חס ושלום. ויהי רצון שתעלה אותה מן הגלות המר הזה ותהפוך לה חושך לאור.

ויהי רצון שעל ידי כך יתעוררו כלל ישראל לתשובה אמיתית ושלמה.

אנא י-ה-ו-ה הושיע נא, אנא י-ה-ו-ה הצליחה נא

"ריבונו של עולם צערי הוא גדול מאד אבל אעפ"כ מרגיש אני בליבי צער עליון ומתפלל על שניהם"

ויהי רצון שתתן בליבנו, ובלב כל אחד ואחד מישראל הרהורי תשובה אמיתיים להשתוקק אליך באהבה ולעשות רצונך בלבב שלם.

ויהי רצון שעל ידי זה תפעל בעולם לבטל כל גזרה שיש על עם ישראל אמן.

(אם מתפלל על חולה יאמר שמו ושם אמו)

אנא י-ה-ו-ה חוס על השכינה הקדושה, מלא חסרונה אשר נגרם בגלל עוון של (פלוני בן פלוני) ויהי רצון שתעורר אותו בתשובה אמיתית לפניך ועל ידי שיושלם חסרון השכינה באותו המקום יתוקנו כל פגמיו של (פלוני בן פלוני) ואף הוא יתרפא רפואה שלמה ואמיתית באופן שלא נודעה מחלתו כלל אמן כן יהי רצון.


גלוי דעת והתכללות עם כלל ישראל והתבטלות לשכינה

הריני מדבק, מחבר ומקשר עצמי דמי ובשרי, נפשי, רוחי, נשמתי ונשמה לנשמתי, ויחידה שבי בו יתברך שמו, שהוא יתברך שורש כל הנשמות, מאציל בורא יוצר ועושה כל העולמות כולם, הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו חלילה, היה הווה ויהיה, הוא יתברך תכלית הכל.

ובכח התקשרות זאת, הנני מדבק ומחבר כל עצמי דמי ובשרי מחשבה דיבור ומעשה קול ודיבור שבי, עם מחשבה דיבור ומעשה קול ודיבור של כל אחד ואחת מכלל ישראל אחינו בכל מקום שהם, וכל הרהור ומחשבה ודיבור או מעשה טוב שעושים, חושבים, מהרהרים, וכוונתם טהורה לכבודו יתברך שמו, תהיה מחשבתי קולי דיבורי וכל תנועותי עולות יחד עמהם.

ומעתה כל כוונתינו לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה יחוד אמיתי גמור ושלם, וכל תנועה של כל דהוא ממחשבה דיבור ומעשה שלא כרצונך האמיתי הרי הוא בטל ומבוטל מעיקרו ביטול גמור ומוחלט כחרס הנשבר, וכדבר שאין בו ממש, שביתין ושביקין, לא שרירין ולא קיימין.

אלא כל מהותינו ומגמתינו היא לשמח אותו יתברך שמו לעד שמחה אמיתית, וכל בחינה וחלק שנתת בי הן חכמה, בינה, דעה והשכל הכל הוא לכבודו וכרצונו.

וכל העולמות כולם הרי הם מציאות אחת ויחידה של 'אין עוד מלבדו' יתברך שמו, והרינו נכללים ומתכללים בו יתברך התכללות גמורה ושלימה ומעתה זוכים אנו שכל מאוויינו הוא לכבודו יברך שמו בלא שום תחבולה כלל ועיקר. והכל שריר ובריר נכון וקיים אמן ואמן.

סולם העלייה בעבודת ה'

בחסדי ה' עלינו, עיקר העבודה של האיש היהודי היא להיות דבק בה' יתברך ולדעת אותו.

הדבקות מתבצעת על ידי דבקות בתורה - בלימוד תורה, ובביצוע ההלכות, ודביקות בתלמידי חכמים היינו כאלה שכבר מקיימים ולומדים[5].

וידיעת ה' מתבצעת במהלך חיינו בשלבים, שככל שאנו מכירים יותר את עצמנו, ומזהים את ה' במרחב החיים שלנו, כך אנו מתקרבים יותר ויותר אל רמת הידיעה, של דביקות בה'.

וחז"ל פתחו לפנינו שערים להגיע אל אותו מרחב של דבקות וידיעת ה' יתברך. - ושבעים פנים לתורה, וכל יהודי מיוצג בתורה על ידי אות מאותיותיה[6].

הדרך אל הידיעה עוברת בשלב ראשון דרך ההתבוננות בכלי המחשבה, בשכל (חכמה בינה דעת).

וככל שנתקדם יותר בדרך זו, עד מהרה אנו מגלים שהמסלול אותו אנו עוברים מלא בהפכים, דבר המטעה אותנו.

ועל כן בהתבוננות לראות את ה' במרחב החיים, יתגלה לנו שאנו חייבים להגיע לביטול אמיתי שבלעדיו לא נוכל להגיע לידיעה האמתית.

ודרך כך נכנסת לנו המודעות שהדרך אל דבקות בה' עוברת דרך ההשלמה, מתוך אמונה פשוטה שכל מה שקורה בא ממנו יתברך וממילא זה טוב - זה הכי טוב עבורנו.

וככל שאנו מתקדמים במודעות, אנו מבינים שאנו לא מבינים!

וזה הזמן והמקום בו אנו מרפים, משחררים ונותנים לה' יתברך לנגן דרכינו.

ומתבהרת התובנה שה' בתוכי, ובעצם אין הוא ואני, אלא יש רק הוא!

וככל שאנו מתמידים בכך הולכת וחודרת אלינו התודעה הפשוטה שאנו לא פועלים כלום! - זה הכל הוא יתברך עושה ! - זה באמת לא הניגון שלנו זה הניגון שלו יתברך!

איך עושים את זה? לשחרר ולתת לניגון של ה' לעבור דרכי?

יש לנו את האבות הקדושים שהתחילו את העבודה, ואנו צריכים להביט אל עבודתם, אברהם אבינו פגש את ה' בהתבוננות עמוקה. יצחק אבינו פגש את ה' בעבודה רוחנית מאומצת. יעקב אבינו פגש את ה' בתמימות והאיר לנו דרך באופן העבודה היאך להגיע אליו יתברך.

מדרכו של יעקב אבינו אנו לומדים דרך נפלאה בעבודת ה' – מוכן לעזוב את לימודו, ולרדת בתמימות לעומק הקליפה להוציא משם כל ניצוץ קדוש. זו דביקות לא בזמנים מסוימים כמו זמן תפילה, אלא כל הזמן, תמיד.

ובברכת הבנים מורה לנו שלושה אופנים של ברכה:

הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם:

ברכות של 'יעקב' ברכות של 'ישראל' וברכות כ'אביכם'.

כדאי להתבונן בברכות ולנסות לזהות כל אחד מהבנים מאיזו בחינה התברך.

מבחינת עקב - או מבחינת שררה, או אב רחמן ותומך[7].

ישיבה בסוכה מעלה את האדם לתיקון השלם

ידוע מספרים הקדושים, שכל עבודתינו כאן בעולם הזה לתקן את חטא אדם הראשון, ומבואר בדברי האריז"ל[8] שאדם הראשון נפל בשורשי דברים גשמיים, כגון אכילה מעץ הדעת והיה עם חוה לפני הזמן.

ועבודתנו כיום להתעסק בעשיית דברים גשמיים בקדושה וטהרה, ולפעול שתי פעולות, א' להחזיר את העולם למצב שלפני החטא, שלא היה שום פירוד בין האדם להקדוש ברוך הוא.

וב' התקדמות של העולם למצב יותר מתוקן מלפני החטא, כי אם הוא היה מתוקן באמת בשלימות, העולם לא היה יכול להתקלקל, ולכן צריך להביא את העולם למצב יותר גבוה ומתוקן בשלמות.

ואחר יום כיפור שנמחלים העונות ואדם מתוקן, אנו צרכים את אורות הסוכה להגיע למצב יותר מתוקן מלפני החטא שלא יהיה אפשרות להתקלקל שוב.

ולכך מצוות סוכה מפסולת גורן ויקב, שהם דברים חומריים ופשוטים, ודווקא על זה חל שם שמים כהקדש כמבואר בגמרא (סוכה ט א), כי מטרתנו לתקן את הדברים החומריים, ולקדשם ולגלות בהם כח הדביקות.

כי לאדם הראשון לא היה מצווה להתעסק בדברים חומריים ממש אלה, ורק "בשורשים" ולכן העולם לא היה מתוקן, ועל ידי החטא האדם הראשון בהתעסקות בדברים לפני זמנם, ירד העולם למקום יותר נמוך וגשמי.

וכדי שנוכל לתקן את כל העולמות ולהכניס דביקות בכל הרובדיים להגיע לעולם שלם באמת, זו עבודת הקודש של קיום דברים גשמיים בקדושה וטהרה[9].

וזו בחינה של "בכל דרכיך דעהו", ו"שויתי ה' לנגדי תמיד", ו"אין עוד מלבדו".

ובסוד "ברוך כבוד ה' ממקומו" ממקומו של העובד ה' דייקא, ממקומות הגשמיים שמייחד שמו יתברך.

מעלת יום הפורים

בפורים מתגלה יסוד דאבא, כאשר אור זה שורה על האדם, הוא חש תענוג בביטול לה'. - כל השנה אור זה בא בלבוש של תורה ועבודה, לכן בלא תורה לא ניתן להרגישו - בפורים אור זה שורה על ישראל ללא לבוש כלל.

ועוד אור זה הוא סוד הרחמים הרבים, כאשר ה' מביט בנו דרך אור זה הוא לא מדקדק איתנו על מעשינו, וכל הפושט יד נותנים לו. לכן בפורים אפילו אנחנו יכולים להתחבר.

אפילו אנחנו עם כל הרפש הטומאה והליכלוך, - יכולים לעמוד נוכח פני ה' ולחוש את העונג בלהיות אהוב ורצוי לשמים, - לחוש את העונג הפנימי.

בלאהוב בפשטות ובתמימות את אבא שלנו, את אמא שלנו ואת כל האחים שלנו, אהבה שלא תלויה בדבר.

רחמים רבים - יסוד דאבא - אהבה ללא גבול, ללא חטטנות ובדיקה בציציות.

עד כדי כך, שכותב האר"י שבפורים אפילו לניצוץ האלוקי שבתוך עמלק אנחנו חשים אהבה, וממשיכים לו חיות.


[1] צוואת הריב"ש - אין מתפללין אלא מתוך כובד ראש פי' אל תתפלל בשביל דבר שחסר לך כי לא יקובל תפלתך אלא כשתרצה להתפלל תתפלל על כבדות שיש בראש כי הדבר שחסר לך חסרון יש בשכינה כי אדם חלק אלהי ממעל והחסרון שיש בהחלק יש בכל והכלל מרגיש את החסרון של חלק א"כ תהיה תפלתך על החסרון של הכלל זה פי' אלא מתוך כובד הראש. [2] ובמאור עינים - פרשת נשא בתו"ד כתב, ורפואות הבעש"ט נבג"מ היה רק על ידי יחודים שהיה מייחד ומעלה השכינה אל מדת אי"ן וממילא ניתקן למטה גם כן ואפשר שזהו מאמר רז"ל במשנה דאבות הנ"ל אם אין אני לי שהשכינה נקרא אני אני ה' אלקיכם וגו' וזהו אם אין אני לי ר"ל שכוונתי בתפלתי כדי ליחד אי"ן ואנ"י ואיני מכוון לצורך עצמי מי לי ר"ל שנמשך ממדת מי שהיא הבינה נמשך עלי גם כן שכשניתקן למעלה ניתקן למשה גם כן וזהו ותשועת ה' בהרף עין ר"ל תשועת השכינה דהיינו כשיעלה אותה אל האי"ן כנ"ל הוא בהרף עין שהאין הוא למעלה מן הזמן כי הדבר שהוא בחי' אין אינו שייך שם זמן כלל ולכן התשועה הוא בהרף עין. [3] הכוונה המתפלל שרוצה להיוושע, ויאמר שמתפלל על השכינה אבל באמת כוונתו על עצמו. [4] ולהשכיל הדברים באריכות נביא דברי דגל מחנה אפרים ויקרא פרשת בחקותי והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע (כו, ה). יש בזה רמז נפלא ועמוק על דרך דאיתא בגמרא ברכות (ס"ג א) אמר רב הונא בר ברכיה משום ר' אליעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו שנאמר (איוב כ"ב, כ"ה) והיה שדי בצריך וכסף תועפת לך עיין שם ברש"י, ר' שמואל בר נחמני אמר פרנסתו מעופפת לו כצפור שנאמר (שם) וכסף תועפת לך עד כאן. ויש להבין הטעם לזה שהוא מדה כנגד מדה הואיל וסילק את עצמו לגמרי אפילו בעת שצר לו ומבין הוא ששורשו הוא בשכינה כביכול ובכל צרתם לו צר כמו שאמר אא"ז זללה"ה כי מי הוא המרגיש באדם הן תענוג הן צער חס ושלום הלא נשמתו שהיא חיותו כי בהעדר והסתלק ממנו נשמתו וחיותו אינו מרגיש כלום וחיותו הוא בחינה אחת משורש חי לכל החיים והנבראים שהוא הקדוש ברוך הוא כביכול וכשמשים זה על לבו ונותן דעתו לשורש שורשו שהיא השכינה כביכול ברוך הוא ומתפלל עליה אז על ידו נעשה יחוד גמור וזהו צדיקייא אינון שלוחי דמטרוניתא פירוש שעל ידי חסרונו וצערו יודע להתפלל על חסרון השכינה הקדושה, וזהו ששמעתי אומרים בשם הרב המגיד המנוח ז"ל מו"ה דוב בער אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש (ברכות ל' ב) פירוש מתוך הכובד שבראש היא השכינה וכן פירוש ימלא ה' כל משאלותיך (תהלים כ', ו') היינו כל משאלותיך רק שימלא ה' ברוך הוא והוא מלא בתיקונים, ובזוה"ק (ח"ג ע"ט ב) על זאת יתפלל כל חסיד (תהלים ל"ב, ו') על זאת דייקא הואיל וסילק את עצמו מחמת צער השכינה כביכול לזה כופלין לו פרנסתו כמו שמצינו בכמה מקומות אצל שלמה המלך ע"ה (מלכים - א ג', י"א - י"ג) הואיל אשר לא שאלת עושר וכבוד ונפש אויביך בידך רק חכמה ומדע לשפוט את ישראל גם העושר והכבוד והחכמה והמדע נתון לך וכמו זקינו דרבי פרידא שנתנו לו שניהם אריכות ימים ושנים וגם כל בני דורו יזכו לעולם הבא עיין שם (עירובין נ"ד ב): וזה יש לבאר פירוש הפסוק והש"ס (ברכות ל"ד ב) שאלו את ר' חנינא בן דוסא שהיה אומר על החולים זה חי וזה מת מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל וכו' שנאמר (ישעיה נ"ז, י"ט) בורא ניב שפתים וגו' פירוש אם הבורא ברוך הוא הוא בניב שפתים כלומר אם אני מתפלל בעד השכינה כביכול יודע אני לשון יחוד אזי נעשה יחוד ואז הוא מקובל ואז שלום לרחוק ולקרוב על דרך שמובא בזוה"ק טוב שכן קרוב הוא בחינת יסוד מאח רחוק שהוא בחינת תפארת והוא שאמר שלום לרחוק ולקרוב שנעשה יחוד ושלום בין יסוד ותפארת שהם בחינת רחוק וקרוב אמר ה' ורפאתיו היינו שממילא נמשך גם אליו הרפואה כמו שהוא בחינת כי חולת אהבה אני והוא על דרך אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני (שיר השירים ה', ח'): ויש בזה עוד דברים עמוקים בענין התפילה כדאיתא בתיקונים (תיקון י"ח ל"ד א) והנה רבקה יוצאת וכן זכאה הוא מאן דלא מעכב לסליק למטרוניתא וזהו אם שגורה תפילתי בפי כמו משגרין כוס של ברכה שהוא לשון שלוח וזהו בורא ניב שפתים פירוש שכל פעם הוא בורא ניב שפתים ונובעים אצלו מחשבות טובות ודיבורים רצים במהרה מפיו ולחכם יספיק הקיצור והוא כמו אדני שפתי תפתח (תהלים נ"א, י"ז) והוא ראשי תיבות אשת כמו ששמעתי מן אא"ז זללה"ה על פסוק (דברים כ"א, י"א) וראית בשביה אשת יפת תואר וגו' ולזה צריך בדיקה בחורין שיהיה באמת כי אם יודע זה אזי יוכל להתגנב בלבבו שהוא עושה זאת לשם שמים בכדי שהוא יענה, ולזה יש משל מה שאומרים העולם על שני אחים שהיה אחד עשיר ואחד עני ושאל לו העני מפני מה אתה עשיר והשיב לו מפני שאני עושה מעשים לא טובים והלך זה ועזב את ה' ועשה גם כן כמוהו ולא עלתה בידו ושאלו שנית הרי עשיתי כמעשיך ומפני מה לא עלתה בידי והשיב לו מפני שאתה אינך עושה זה רק בשביל העושר ולא בשביל המעשים רעים בעצמם וכו' עד כאן, והוא מצד קל וחומר בדבר הידוע הנ"ל אצל היודע מחשבות ובוחן הלבבות אך לזה צריך סייעתא דשמיא ורחמנות הקדוש ברוך הוא לקרב אותו כי זה נקרא שער לה' אשר צדיקים יבואו בו ויש כמה נטורי תרעא דא שלא יכנס שמה כי אם הראוי לבוא אל המלך גם לא בכל פעם ועת רק בשפלות גדול ובהכנעה ולב נשבר ונדכה כמו העני העומד בפתח ומבקש לעורר עליו רחמים: וכמו שאמר אא"ז זללה"ה על פסוק (תהלים ק"ב, א') תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו וביאר על פי משל למלך שהיה לו יום גינוסיא או איזה שמחה וטוב לבב וצוה להכריז כל מי שיבקש מאת המלך ינתן לו מאת המלך וכל אחד ביקש מה שלבו היה חפץ זה ביקש עושר וזה ביקש לעשות אותו שר או ממונה וזה ביקש נקמה מאויביו והכל נתן המלך לכל אחד מבוקשתו ואחד היה חכם לא ביקש שום דבר כי אם שיניחו המלך לילך בהיכלו לדבר עם המלך בכל יום ובזה ממילא נתעטף ונכלל בו כל הבקשות, וזהו תפילה לעני כי יעטוף היינו בזה המבוקש נתעטפו כל התפילות וכל הבקשות והיינו לפני ה' ישפוך שיחו וכל הבקשות הם עטופים בדבר זה והבן זה, ובודאי אם המלך הוא חכם היודע מחשבתו הזכה והברורה שדיבורו עמו הוא עיקרית אצלו ונכבד אליו מכל הון יקר אשר שאלו ובקשו כל מבקשי המלך בודאי גם עושר וכבוד ינתן לו גם אשר לא שאל וגם נפש אויביו וכן הוא אצל המלך מלכו של עולם כי בודאי הכל ינתן לו גם אשר לא שאל וגם החכמה והמדע והכנסתו לשער המלך בכל עת הראוי לבוא אל המלך ובא לפני המלך בכל עת כי הגיד מחשבתו הרמה והזכה והבחינה לפני המלך מה היא לו כי כל הון ביתו בוז יבוז ואוהב למלך נקרא כל ימיו וזהו טרם נקרא אליך וגו' ופירוש טרם יקראו אני אענה פירוש כבר עניתים על ידי שפתחתי להם השער להתפלל אשר בו יבוא אל המלך ודי בזה והבן: וזהו כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו ברוחניות ובגשמיות וכן פרנסתו מעופפת לו כצפור ממהרת לבוא ורודפת אחריו, וזהו שרימזה תורה בכאן והשיג לכם דיש את בציר פירוש זהו הברכה אם בחקותי תלכו וגו' שתקרבו עצמכם לי ותהיו חפצים בי יותר מכל התענוגי עולם הזה והכל יהיה נמאס בעיניכם והשיג לכם דיש אותיות שדי את בציר לשון מיעוט וחסרון היינו כל התפילות שלכם שאתם צריכים על חסרוניכם תשיגו את שם שדי כמו והיה שדי בצריך והבן: ובציר ישיג את זרע היינו החסרון ישיג את הזרע רצה לומר תמלא חסרון השכינה כביכול הנקרא בשם בציר כי בציר הוא בחינת מלכות כנזכר בזוה"ק ועל ידי זה ואכלתם לחמכם לשובע כי כופלין לו פרנסתו ופרנסתו מעופפת לו כצפור, ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה וגו' כי נעשה יחוד שלם כדאיתא בזוה"ק (ח"ג קי"ג ב) על פסוק זה ועיין שם. ומה שֶׁכִּינָה להקב"ה בשם שדי בענין הזה כי שדי הוא בחינת יסוד ובציר הוא בחינת מלכות וסימנך ספרא בצירא (עבודה זרה ט' ב) והבן: [5] תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא עמוד ב, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום - וכי אפשר לדבוקי בשכינה? והכתיב: כי ה' אלהיך אש אוכלה! אלא, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. [6] ובשפת אמת פרשת אמור: התורה מתנה לבנ"י וכפי מדרגתם כך מתגלה להם התורה. דיש שבעים פנים לתורה ופנים. [7] וראה בשם משמואל פרשת ויחי - שנת תרע"ג אייך כל היסודות באים מהאבות הקדושים, וז"ל: יש לומר עפ"י מה ששמעתי מכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שאבות נקראים שרשי התורה, עכת"ד הצריך לעניננו. ויש לומר שכך הי' הסדר של השתלשלות התורה לזה העולם, בראשונה האבות היו שרשים ואח"כ י"ב שבטים עם יעק"א היו י"ג כמספר אחד, א' רומז ליעקב, ח' בני הגבירות, ד' בני השפחות, או בחשבון וא"ו והאל"ף שרומז ליעקב באמצע, והוא מספר י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן מקביל לי"ג מדות של רחמים, ואח"כ כשנעשו שבעים נפש הם מספר שבעים פנים לתורה, והם כנגד שבעים מלאכים הסובבים את הכסא שמהם נשתלשלו שבעים שרי אומות, ואח"כ ששים רבוא כנגד ששים רבוא אותיות שבתורה, שאז ניתנה התורה בפועל נכתבת על קלף גשמי והקדושה שורה על הגשם. ולפי"ז יש לומר דאחר שנשלמו שבעים הנפש כנגד שבעים פנים לתורה אף שלא ניתנה התורה בפועל בששים רבוא אותיות, מ"מ שבעים פנים לתורה היו יכולים להיות בעולם, והם החידושין ורזין דאורייתא. [8] ובאריכות בשעה"כ ר"ה. [9] ע"כ קיבלתי מצורבא דרבנן.

139 צפיותתגובה 1

1 Comment


מקסים ממש!!! יישר כח גדול ותודה רבה!

Like
bottom of page